הטרדה מינית הפרת חובות מעסיק: בית הדין חייב תובע להגיש תביעה גם נגד המטרידה

החוק למניעת הטרדה מינית נותן לנפגע/ת הטרדה מינית אפשרות לנקוט בהליכים משפטיים שונים לפי בחירתו/ה: נקיטת הליך פלילי; תלונה במקום העבודה; הגשת תביעה אזרחית נגד המעסיק, נגד המטריד, או שניהם.

עובד/ת שהוטרד מינית יכול לתבוע את מקום העבודה, המעסיק בשני המקרים הבאים:

• אם המעסיק הפר את חובותיו לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע את ההטרדה המינית או ההתנכלות, או אם לא נקט את הצעדים המתחייבים בחוק למניעת הטרדה מינית ובתקנות: למשל, לא קיים בירור, לא הפריד בין הצדדים במהלך הבירור, נהג במשוא פנים.
• חוץ מתביעה נגד המעסיק בגין הפרת חובותיו, אפשר לתבוע את המעסיק בגין אחריותו לעוולה שביצע מטריד שהוא עובד או ממונה מטעמו, אם המעסיק הפר את חובותיו כמעסיק. מה שצריך להוכיח זה שהתרחשה הטרדה מינית.

היגשתי תביעה בשם עובד שתבע את מקום העבודה בגין הפרת חובותיו כמעסיק מכוח החוק למניעת הטרדה מינית. העובד בחר שלא להגיש תביעה נגד העובדת. הנה החלטת בית הדין לצרף את "המטרידה" כנתבעת בנוסף למקום העבודה. היגשתי בקשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי וגם בקשה בהסכמה (של מקום העבודה הנתבע) לעיכוב ביצוע של ההחלטה למסור את כתב התביעה לעובדת עד למתן החלטה של בית הדין הארצי. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הבקשה המוסכמת לעיכוב ביצוע. התיק נסגר בפשרה כספית לפני ההמצאה לנילונה. על שמות הצדדים ותוכן הפשרה חל צו איסור פרסום.
בית הדין יכול לצרף אדם כבעל דין בתביעה, גם אם התביעה לא הוגשה נגדו, וקנה המידה לשיקול דעתו של בית המשפט הוא אם נוכחותו של האדם כבעל-דין במשפט דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק בשאלות העולות מן התובענה.

הכלל הוא כי התובע בוחר בנתבע, ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד. האוטונומיה של התובע לבחור את נתבעיו היא בבסיס השיטה המשפטית. התובע הוא שיוזם את התביעה וקובע את עיתוי הגשתה, את העילות שבגינן יתבע, את הסעדים שיבקש ואת זהותם של הצדדים לתביעה.

במקרה שעמד לדיון לא הנילונה ביקשה להצטרך לתביעה, אלא מקום העבודה ביקש לצרפה. התביעה הוגשה כנגד מקום העבודה בגין הפרת חובותיה לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע התרחשות של הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, וכן הפרת חובותיה בקשר להטרדה מינית או התנכלות.
המדיניות המשפטית היא לאפשר לנפגעי הטרדה מינית קשת של אפשרויות משפטיות, כדי לעודדם לעמוד על זכויותיהם. האוטונומיה של התובע לבחור את נתבעיו באה לידי ביטוי מפורט וספציפי בחוק למניעת הטרדה מינית המדגיש המאפשר לנפגע/ת הטרדה מינית לנקוט בהליכים משפטיים שונים לפי בחירתו/ה:

• נקיטת הליך פלילי.
• תלונה במקום העבודה.
• הגשת תביעה אזרחית נגד המעסיק, נגד המטריד, או שניהם.

"המטרה היא לאפשר לכל אחת מהן להחליט אם ברצונה לפתוח בהליך פלילי, בהליך נזיקין אזרחי או בהליך משמעתי במקום העבודה..המטרה היתה להציע כיוונים משפטיים רבים ככל האפשר, כדי שכל מי שנפגעה מהטרדה מינית תמצא את האפיק שאינו מאיים עליה, אינו מרתיע אותה, ועונה על צרכיה".

לפי ד"ר אורית קמיר, מטרת החוק היתה לפתוח לפני נשים את כל האפשרויות שהחוק מסוגל להעמיד לפניהן, ולאפשר לכל אחת לבחור –  על פי נסיבותיה, ניסיונה, תפיסתה ומיטב הבנתה – באיזה מסלול לצעוד ואיזה סוג הליך ליזום. החוק נועד למנוע לחץ מכל סוג שהוא על נפגעת ההטרדה המינית ולאפשר לה חופש פעולה מירבי.

דברים אלה יפים קל וחומר על נפגעי הטרדה מינית, גברים, המתקשים להתלונן על פגיעות מיניות בכלל והטרדות מיניות בפרט, וסביר להניח שאחוז הנפגעים המתלוננים בקרבם נמוך עוד יותר מאשר בקרב נשים (מאמר קמיר הנ"ל).

אם מקום העבודה חפץ שה"מטריד" יציג את עמדתו בדיון, פתוחה בפניו הדרך להעידו או לבקש מבית הדין הנכבד לזמנו לעדות. אין צורך לצרפו כנתבע בתיק כשהתובע/ת אינו מעוניין בכך.