הטרדה מינית מילולית: התייחסויות מיניות חוזרות

הטרדות מיניות הן לא רק רצון לקשר מיני, כשצד אחד מעוניין בקשר המיני והאחר לא. גם שימוש במילים שיש בהן התייחסות מינית יכול להיחשב להטרדה מינית.

כשאני כותבת מכתב למעביד ובו אני מפנה את תשומת ליבו לכך שהטריד עובדת שלו מינית, משום שבישיבה של עובדים אמר לה שהיא מזכירה לו את המקצוע העתיק בעולם, אני נתקלת בהפתעה גמורה. זה אולי ניבול פה, אמירה שלא במקומה, אבל מה פתאום הטרדה מינית, הם אומרים. אבל ההטרדות המיניות ה"פופולריות" הן אלו שיש בהן רק מילים. מילים שהן לא הצעה מינית בהכרח.

סעיף 3 (א)(3): הצעות חוזרות בעלות אופי מיני,
המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות

בהצעות חוזורת בעלות אופי מיני צריך לפחות הצעה אחת, כלומר צריך אלמנט של הישנות או חזרה, צריך להביע סירוב למעט כשמדובר ביחסי מרות בעבודה, על מנת שההצעות ייחשבו להטרדה מינית. כאן תקראו על הצעות מיניות הנחשבות להטרדה מינית, כאן על ניצול יחסי מרות וכאן על מערכת יחסים בהסכמה, "רומן, והאבחנה בין "רומן" לבין ניצול יחסי מרות. ראו בפסק דין בעניין הצעות מיניות חוזרות, יכולות להתרחש גם באירוע אחד.

סעיף 3 (א) (4): התייחסויות חוזרות  המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות.

כדי שאמירה המתמקדת במיניות תיחשב להטרדה מינית צריך יותר מהתייחסות אחת (כתוב התייחסויות ברבים, לא התייחסות), וצריך להגיד שזה לא מוצא חן או לא מקובל, או פשוט להגיד "לא". למעט ביחסי מרות. אז לא צריך להגיד שהדיבור המיני הזה לא מתאים. מספיק שיש שתי התייחסויות. 

סעיף 3 (א) (5): התייחסות  מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.

כאן צריך רק התייחסות אחת (ולא כמה), לא משנה אם ההתייחסות ביחסי מרות או בין עמיתים לעבודה, עליה להיות בהגדרתה התייחסות מבזה ומשפילה ביחס למיניות. ראו בעמוד זה פסיקה בשאלה מהי התייחסות מבזה ומשפילה. כאן ראו פסק דין שקבע שלא כל אמירה שוביניסטית היא הטרדה מינית.  "בכתב, בעל פה, באמצעות מוצג חזותי או שמיעתי, לרבות באמצעות מחשב או חומר מחשב, או בהתנהגות".
נניח עובד מספר בדיחות גסות במקום העבודה. או עובד רואה להנאתו סרטי פורנו ועובדת עוברת ליד המחשב שלו ורואה את הסרטים הללו. העובד לא כיוון את הבדיחות או הסרט ישירות אליה.
בפסק דין של בית הדין הארצי (אוגוסט 2018) נקבע:
"הטרדה מינית יכולה לבוא לידי ביטוי גם ביצירת סביבת עבודה עוינת החושפת את העובדת בניגוד לרצונה להערות ולהתייחסויות בעלות אופי מיני באופן שפוגע בכבודה". 
פסיקת בתי המשפט קבעה כי קבלת הפרשנות שלפיה הטרדה מינית תתקיים רק בפניה ישירה ופיזית אל המוטרד, משמעותה הוצאתם מגדר החוק של מעשים הקשורים ביצירת "סביבה עוינת", כגון תליית תמונות פורנוגראפיות או התבדחויות מיניות בין עובדי המשרד הגברים על מיניותה של אחת העובדות, בנוכחותה אך לא ישירות כלפיה.

מכיוון שתופעות אלו לכאורה אינן מופנות במישרין כלפי אדם, הרי פרשנות כאילו זה לא נחשב להטרדה מינית תחטא לכוונת המחוקק להרחיב את ההגדרה של הטרדה מינית.

קיראו עוד באתר עו"ד מיה צחור:

• פסק דין: לא כל אמירה שוביניסטית, בוטה וחסרת טעם היא הטרדה מינית
• מילים שלא מנסות לגעת
• הצעה מינית חד פעמית - האם התנהגות מבזה ומשפילה?
• מה יש בתביעה שאין בתלונה במשטרה?

מעביד הגולש לאתרי סקס באינטרנט, במחשב, הנמצא בעמדת העבודה של העובדת ובעצם מאלץ אותה לצפות בחומרים אשר היא אינה מעוניינת להחשף אליהם, מבצע הטרדה מינית. לפי פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, גלישה באינטרנט לאתרי סקס נכללת בתוך המונח "התייחסות".

במקרה שלפנינו התובעת והנתבע עבדו במקום עבודה קטן ומצומצם. סביבת העבודה של התובעת כללה את המחשב, שהיה בחדרה והנתבע שהיה בחדר הסמוך. מערכת יחסי עבודה שכזו בכלל ובפרט בהכרח מחייבת רגישות לצרכיו של העובד.
עוד נאמר בפסק הדין:
"לו הדבר היה קורה פעם אחת, ולאחר מכן הנתבע היה נזהר ובוחר שלא לפתוח עוד דואר אלקטרוני, או לחכות לעשות זאת לאחר שהתובעת תסיים עבודתה, הרי היינו רואים בכך עניין חד פעמי. אולם הנתבע הודה, כי מדובר היה בעניין יום יומי".

לכך ודאי שהתובעת וכל עובדת לא יכולה היתה להסכים. הנתבע הודה גם שהתובעת היתה עוזבת את החדר כאשר הוא היה גולש באינטרנט ומחכה שהוא יסיים. התובע מודה, שאמר לתובעת שאם זה מפריע לה שתרד למטה.

התובעת אכן הבהירה זאת לנתבע, כי אינה מעוניינת לראות את החומר שהנתבע נחשף אליו, אך לא היה בכך כדי להועיל. גם לא נטען על ידי הנתבע, כי לא הבין את מסר הסירוב של התובעת. נהפוך הוא. למרות סרובה, הוא המשיך בכך".
"המנהל אכן לא דרש מהעובדת כל טובת הנאה מינית, אך זו אינה הדרך היחידה ללמוד על ניצול יחסי מרות או להפריך את החזקה שנקבעה בפסיקה. ניצול יחסי המרות נלמד בעיקר מהתפקיד המרכזי שמילא המנהל באותם אירועים ובהיעדר הדדיות מצד העובדת, שלא שיתפה אותו בענייניה המיניים, לא נענתה להתבטאויותיו של המנהל בהתבטאויות משלה באותו הסגנון, לא סיפרה לו בדיחות גסות, ולא הראתה לו תמונות ארוטיות הגם שידעה שכל אלה יכולים לעניין אותו. היה זה המנהל לבדו ששיתף את העובדת, פעם אחר פעם, בחוויותיו המיניות ובדיבוריו הבוטים, וכל זאת כשהעובדת מצידה אינה משתפת עמו פעולה.
הדומיננטיות של המנהל באותם אירועים אל מול הפסיביות של העובדת הושגה בעיקר משום תפקידו הרם של המנהל במחלקה והשפעתו על העובדת. למעשה, העובדת הייתה בבחינת "קהל שבוי" להתבטאויותיו המיניות של המנהל והיא לא יכלה להימנע מהאזנה להן, ובכך יש ניצול של יחסי מרות.
לפסק הדין שבו נפסקו 300,000 שקל לעובדת שנחשפת לסביבת עבודה רווית תכנים מיניים »