התייחסות מבזה או משפילה ביחס למיניות או לנטיה מינית: הסבר ופסקי דין

ראו בעמוד זה על הטרדה מינית מסוג התייחסות מבזה או משפילה: פניה ישירה: האם ההתייחסות המבזה צריכה להיות מופנית ישירות כלפי המוטרד? 
פסק דין על מחמאות והערות מיניות, הערות על לבוש ואיפור, "מבט מפשיט". 
פיצוי מקסימלי הוטל על מנהל שאמר: "גם אם אני יאנוס אותך...את לא תדברי עם אף אחד". 
פסק דין: לא כל התייחסות לנטייה מינית היא הטרדה מינית. 
האם יש משמעות לכך שהתובע חשב שזו הטרדה מינית רק בדיעבד.
"איזו אשה יפה..כמו יין משובח...אני מפנטז עלייך כל הלילה. את צריכה זין תימני..את במחזור?" 
שיקול חשוב בגובה הפיצוי : פגיעה בכבודן של הנשים בכלל.
"התובעת היא אדם רגיש". האם טיעון רלוונטי?
פיצוי של 30,000 שקל - עובד אמר לעובדת "ילדונת", ברבי" וסיפר בדיחות גסות. 
מהי הטרדה מינית מקבעת ומהי הטרדה מדירה.
פסק דין: אין צורך בכוונה מינית.
10,000 שקל פיצוי לעובדת שהמעביד שלה אמר לה שיפיץ בקרב בני משפחתה כי היא "מתראה עם כל מיני נערים". 
כאן צריך רק התייחסות אחת (ולא כמה), לא משנה אם ההתייחסות ביחסי מרות או בין עמיתים לעבודה, עליה להיות בהגדרתה התייחסות מבזה ומשפילה ביחס למיניות. ראו בעמוד זה פסקי דין הפוסקים פיצויים כספיים משמעותיים יחסית בתביעות על הטרדה מינית מסוג התנהגות מבזה ומשפילה.
בכתב, בעל פה, באמצעות מוצג חזותי או שמיעתי, לרבות באמצעות מחשב או חומר מחשב, או בהתנהגות". הגדרת המונח "התייחסות" היא רחבה ביותר ומכילה מכלול של צורות ביטוי: תמונות בעלות אופי מיני התלויות במקום עבודה וכן באמצעות מחשב, למשל עובד המראה לעובדת סרטי פורנו.

אזכיר כי הפסיקה האמריקאית מבחינה בין שני טיפוסי הטרדה מינית: הטרדה שבה מתנים יחסי מין בהטבה (זה תמורת זה) והטרדות מיניות מסוג סביבה עוינת. החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית נמנע מיצירת קטגוריות כאלה אלא הגדיר התנהגויות שונות כהטרדות מיניות.
גם אם האמירה המטרידה (בדיחות, הערות) לא מופנית ישירות למוטרד - זו הטרדה מינית
נניח עובד מספר בדיחות גסות במקום העבודה. או עובד רואה להנאתו סרטי פורנו ועובדת עוברת ליד המחשב שלו ורואה את הסרטים הללו. העובד לא כיוון את הבדיחות או הסרט ישירות אליה. פסיקת בתי המשפט קבעה כי קבלת הפרשנות שלפיה הטרדה מינית תתקיים רק בפניה ישירה ופיזית אל המוטרד, משמעותה הוצאתם מגדר החוק של מעשים הקשורים ביצירת "סביבה עוינת", כגון תליית תמונות פורנוגראפיות או התבדחויות מיניות בין עובדי המשרד הגברים על מיניותה של אחת העובדות, בנוכחותה אך לא ישירות כלפיה.

מכיוון שתופעות אלו לכאורה אינן מופנות במישרין כלפי אדם, הרי פרשנות כאילו זה לא נחשב להטרדה מינית תחטא לכוונת המחוקק להרחיב את ההגדרה של הטרדה מינית. קיראו עוד:

• מאמר שלי בוויינט: מילים שלא מנסות לגעת  
• הצעה מינית חד פעמית - האם התנהגות מבזה ומשפילה?

בתיק שנדון בבית המשפט העליון המטריד אמר למתלוננת שהיא סקסית, דיבר על המראה המלבב הנשקף מכפתור חולצתה ובמהלך עבודה אמר לה שהוא אינו זקוק לעזרתה כמו שהוא זקוק לחברתה הנעימה המפיחה יופי במקום. הוכח כי במהלך עבודתו בבית המשפט נהג המטריד לספר בדיחות ולהעיר הערות בעלות אופי מיני בתדירות גבוהה. בכך, קבע בית המשפט העליון, יצר המערער אווירה עוינת במקום עבודתו והתנהגותו נחשבת להטרדה מינית מסוג התנהגות מבזה ומשפילה. גם אם דבריו התקבלו בהומור על ידי חלק מהעובדים ומהעובדות בסביבתו, הרי שכאמור, די בכך כי מבחינה אובייקטיבית התנהג המערער התנהגות פסולה בעלת אופי מיני על מנת להרשיעו בהטרדה מינית. הטרדה מינית אינה מקבלת הכשר נורמטיבי משום שהדברים נאמרו לכאורה בצחוק, או משום שבמקום העבודה מקובלת התנהגות חופשית בתחום המין.
מהעדויות עלה כי המערער נוהג לספר בדיחות, שנשאו אופי או מסר מיני, לנעוץ מבט מפשיט בנשים מסוימות, או להעיר הערות שונות, לרבות בדבר אופן לבושה או דרכי איפורה של מזכירה פלונית ובדבר מימוש קשר מיני עמה. בית הדין קבע כי בסגנון הדיבור שהמערער אימץ לעצמו והפגין במקום עבודתו, שהיה בו יסוד מבזה ומשפיל, יצר המערער אווירה עויינת במקום העבודה והפר בכך את החוק למניעת הטרדה מינית.
מעביד אומר לעובדת "תקשיבי טוב, גם אני יאנוס אותך ואמרוט את שערותייך את לא תדברי עם אף אחד". בית הדין קבע כי אמירה זו מהווה הטרדה מינית. בית הדין קבע כי ההתבטאות באה על רקע רצון הנתבע להבהיר לתובעת את "מיקומה" בסביבה ההיררכית של העבודה ולכן מהווה הטרדה מינית.
השימוש במילה אונס הינו שימוש באלימות מילולית, אך אין לקרוא לתוך ההתבטאות איום או כוונה כלשהי לאנוס את התובעת או למרוט את שערותיה. זו אינה אמנם הטרדה מינית במובן הקלאסי, אך היא נכנסת להגדרה החמישית של החוק למניעת הטרדה מינית.
בעניין שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב התובע טען כי הממונה אמר לו את הדברים הבאים:
"משהו נראה לי לא בסדר אתך, אל תדאג, אני אדאג לך, אני אסדר אותך".
כאשר שאלתי את הנתבע למה הוא מתכוון בדבריו, השיב לי:
'אני אסדר אותך עם עומר'.
כאשר שאלתי מי זה עומר, השיב לי:
'אתה ועומר תסתדרו. זה בחור כזה 'עליז'. אתה תסתדר איתו'
לימים הסתבר לי, שאותו עומר הוא עובד של הנתבע, שהצטלם לאתר האינטרנט של החברה, כשהוא לבוש בחצאית וחזייה. באותו מעמד לא הבנתי למה הנתבע סבור שהוא יכול להרשות לעצמו לומר לי דבר כזה, אבל הנחתי שהוא אומר את הדברים בצחוק, והשבתי לו, גם אני – בצחוק, כי 'אולי אתה, אם זה מה שמציק לך, הוא זה שצריך "לצאת מן הארון"'.

תשובתי האמורה כפי הנראה 'הדליקה' את הנתבע, שעבר לדבר בסגנון בוטה יותר, תוך שימוש בביטוי 'לקבל בתחת', עליו חזר פעמים רבות בהמשך הטיול ותוך שליווה את דיבורו במחוות גוף והעוויות פנים בעלות קונוטציות מיניות מובהקות, בכלל וקונוטציות מיניות הומוסקסואליות, בפרט, כמו – הפרחת נשיקות באוויר, והעברת לשונו על שפתיו".

התובע טוען כי אמירות אלו מייחסות לו נטיות הומוסקסואליות, בהתייחסויות חוזרות ונשנות מבזות ומשפילות במלל, במבע ובתנועה.

בפסק הדין נקבעו הדברים הבאים:

• עולה תמונה של מסכת ילדותית של התגרויות והקנטות הדדיות וסרות טעם בין הצדדים.
• אף שהגענו למסקנה כי היתה הדדיות בהקנטות, אין מניעה כי דבריו של הנתבע במסגרת אותה התגרות הדדית תיחשב להטרדה מינית.
• בעניין השימוש בהומור בעל אופי מיני כתב בית המשפט העליון באחת הפרשות כי "כל התנהגות נבחנת לגופה, על רקע מכלול נסיבות העניין. מובן שלא כל הלצה או רמיזה בעלת קונוטציה מינית יבואו בגדר המונח 'הטרדה מינית', עם זאת כאשר אופי ההתבטאות ונסיבות העניין מצביעים על כך שמדובר בהתנהגות פסולה, לא ניתן להסתתר מאחורי הטענה שהדברים נאמרו בצחוק".

עלינו להעיר כאמרת אגב, נכתב בפסק הדין, כי ספק בעינינו אם בנסיבות שבפנינו, כפי שתוארו לעיל, יכולים הדברים לעלות כדי הטרדה מינית כאמור. בתי המשפט התלבטו בשאלה אם התיוג כהומו יכול לשמש עילה בתביעת לשון הרע. יפים הדברים לעילת לשון הרע ויפים הדברים עוד יותר לעילה המחמירה של הטרדה מינית, במיוחד כאשר עסקינן בניסיון להקניט ותו לא. כך או כך, איננו נדרשים כלל לשאלת המינוח ומשמעו לעניין הטרדה מינית - מן השיחה המצוטטת לעיל בין התובע לעובדת אחרת ששמעה את הדברים עולה כי אותה עובדת היא עצמה לא פירשה את האירועים כפוגעניים. כאשר שואל אותה התובע בשיחת הטלפון אם בעקבות חילופי הדברים סברה ש"אני הומו או משהו כזה" משיבה לו האחרונה "מה, אתה דפוק? מה קשור? ...". כלומר, אף היא לא הבינה את חילופי הדברים כניסיון לבזות או להשפיל את התובע על רקע מיניותו ובפרט, על רקע טענה כי הינו הומוסקסואל לכאורה.
כשהתפטר לא נימק זאת בהטרדה המינית, מה שמלמד כי אף התובע, מזווית ראייתו הסובייקטיבית, לא ראה בזמן אמת בחילופי הדברים משום הטרדה מינית כמשמעה בחוק, אלא הדבר התחוור לו לדבריו בייעוץ המשפטי.

מכאן עולה כי התובע לא ראה בחילופי הדברים הטרדה מינית פשוט כיוון שאלו לא עלו כדי הטרדה מינית כאמור. מדובר בחילופי דברים שהזינו זה את זה במסגרתם הקניטו התובע והנתבע האחד את השני.
לפי פסק הדין הנ"ל, תחושתו הסובייקטיבית של המתלונן, שבזמן אמיתי לא התלונן אלא לאחר זמן רב, מלמדת כי לא ראה את הדברים כהטרדה מינית. זהו אחד השיקולים שבית הדין שקל בבואו לקבוע אם היתה הטרדה מינית.

בפסק דין אחר בעניין פלילי, נפסק בנסיבות דומות כי גם אם ההטרדות המיניות לא פגעו במתלוננת והתובנה שיש בהן משום עבירה של הטרדה מינית הגיעה אליה בשלב מאוחר יותר ואפילו לאחר שקיבלה הדרכה ויעוץ מאחרים, אין בכך להעיד על חוסר אמינותה, כשם שאין בכך לקדם הגנת הנאשם.

הטרדה מינית נבחנת במבחן אובייקטיבי ולא על פי תחושותיו הסובייקטיביות של הקורבן. מכאן שהתייחסותה של המתלוננת להטרדות ולמיניותה האישית אין כל רלוונטיות. בית הדין לעבודה פסק פיצוי של 30,000 שקל על הטרדה מינית בעבודה, לעובדת שטענה כי יו"ר ועד העובדים בארגון שבו היא עובדת נהג להטריד אותה מילולית. היא טענה הכי הנתבע אמר לה, בין היתר, את הדברים הבאים, לשטענתה נחשבים להטרדה מינית:
"איזו אשה יפה..כמו יין משובח...אתמול הייתי עם אשתי ואני מפנטז עלייך כל הלילה. את צריכה זין תימני, יש לך אשכנזי, בטח אין לו כלום. איך בא לי לזיין אותך..האם את במחזור חודשי?"
באותו עניין טענה המתלוננת כי הנתבע ביצע בה מעשים מגונים ובית הדין דחה את טענותיה בעניין זה. בית הדין התייחס לקו ההגנה של הנתבע, שטען כי מדובר באשה שהתנהגה חופשי בענייני מין, באומרו כי מדובר בטענות בלתי רלוונטיות על ההתנהגות המינית החופשית והפגומה כביכול של התובעת, כשבאים לבחון האם התנהגותו מהווה הטרדה מינית. דווקא קו הגנה משפיל זה היה לו לרועץ וחיזק את טענות המתלוננת נגדו בדבר הטרדה מינית מצידו.

• העובדה שהתבטאויותיו של הנתבע לא היו התבטאויות ספורות אלא התבטאויות תכופות שיצרו סביבת עבודה עוינת ומפלה.
• חומרת ההתבטאויות וחריגותן.
• מעמדו של הנתבע כיו"ר ועד עובדים שאמור לשרש נורמות של התנהגות לא הולמת ולא להשרישן. במקרה זה הובאה בחשבון גם התנהלותה של התובעת אשר תביעתה בנוגע להטרדה החמורה ביותר, של מעשים מגונים, נדחתה.

שימו לב כי בית הדין התייחס בפסיקת גובה הפיצוי על הטרדה מינית לכבודן של הנשים בכלל ולא רק לכבודה של המתלוננת הספציפית:

"הטעם העיקרי לחיוב הנתבע בפיצוי אינו נסמך על פגיעה בכבודה של המתלוננת הספציפית התובעת, אשר מצידה פגעה גם היא בכבודו של הנתבע על רקע זאת שייחסה לו מעשי הטרדה מינית חמורים שלא ביצע, אלא - על הצורך לקדם את הערך הכללי של שוויון הזדמנויות בעבודה, החורג ממתחם היחסים שבין התובעת לנתבע".

עובדת הגישה תביעה להטרדות מיניות מילוליות. היא טענה, בין היתר, כי הממונה אמר לה: "אני אאנוס אותך". לטענתה זו התייחסות מבזה ומשפילה. הממונה הודה בדברים ואמר את הדברים הבאים: "לשאלה האם אמרתי לה 'אני אאנוס אותך' במשמעות המינית של המילה, אני משיב בשלילה. אמרתי לה שאני אאנוס אותה לעבוד כמו שאני מבקש לעבוד".

בית הדין קיבל את דברי הממונה וקבע כי המילה "אאנוס אותך" נאמרה בהקשר של חיוב לעבוד כנדרש, שכן הנתבע ועדיו ציינו חוסר שביעות רצון מתפקודה של התובעת, שגרמה לנזק.

קביעה זו סותרת קביעות אחרות של בתי הדין בהקשר דומה והצידוק לה בעיניי מקומם מהו. מה חשב בית הדין, שמעביד אומר לעובד שהוא יאנוס אותה כי הוא רוצה לאנוס אותה? מובן שהדברים נאמרים בהקשר של עבודה. האם גם לעובד היה מדבר כך?
עובדת תבעה חברה על הטרדה מינית והתנכלות מצד עובד חברה לעבודה, וכן על הטיפול הלקוי בתלונתה על הטרדה מינית.
העובד אישר בבית הדין כי נהג לכנות את חברתו לעבודה "ילדה", "ילדונת", "ברבי". אמר שעשה זאת מ"נחמדות" והוסיף שהוא נוהג לדבר חופשי. העובד אישר שהיו שיחות סקס בנוכחות התובעת "אבל שום דבר לא כוון כלפיה".

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט אורן שגב) לא קיבל את את טענת הנבעת-החברה המעסיקה כי העובד לא הטריד את התובעת אלא התנהג בצורה בלתי מעודנת לרבות שימוש בשפה בוטה ובהתבדחויות חסרות טעם:

"דפוס התנהגות של הכפפת עובד להערות מיניות וביטויים גסים כחלק ובמסגרת יחסי עבודה היא התנהגות שיש בה כדי ליצור סביבת עבודה הולמת ובלתי ראויה".

בית הדין התייחס לאבחנה של הד"ר אורית קמיר בין הטרדה "מקבעת" להטרדה "מדירה".
בעוד הטרדה מקבעת מתרחשת לרוב במקומות עבודה המעסיקים נשים במקצועות המוגדרים באופן מסורתי כ"נשיים", וכוללת בעיקר מגע פיזי ודרישה להענקת שירותים מיניים, הטרדה מדירה מתרחשת במקומות עבודה בהם נשים משתלבות בתפקידים הנתפסים "גבריים" (ביניהם פיתוח מדעי וטכנולוגי) והיא כוללת התייחסות למיניותן של נשים באמצעות הערות והתנהגויות סקסיסטיות משפילות, המכוונות אל הנשים עצמן או אל ציבור הנשים בכלל.

"התנהגויות מיניות אלה מערערות את תחושת המקצועיות של הנשים העובדות, חותרות תחת ביטחונן העצמי, ממאיסות עליהן את ההימצאות במקום העבודה, פוגעת במוטיבציה שלהן, מאיימות עליהן ולבסוף מבריחות אותן מן הסביבה העוינת. זו 'הטרדה מדירה' מכיוון שהיא דוחקת את הנשים החוצה ומרחיקה אותן ממקום העבודה".

(אורית קמיר, זה מטריד אותי לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית, הוצאת הקיבוץ המאוחד תש"ע 2009).

בית הדין קבע כי לאור דברים אלה העובדה שהעובד ניסה לשוות לדבריו נופך של בדיחות וצחוק אינה מפחיתה מחומרתן והיותם הטרדה מינית לפי החוק.
בית הדין דחה את טענת החברה המעסיקה כי התובעת היא בעלת אישיות רגישה ולכן אין לראות בהתנהגות כלפיה הטרדה מינית. אין בכך להפחית מחומרת התנהגותו של העובד, נקבע. גם אם מתלכתחילה לא נועדו הדברים לפגוע בה, הרי משהבהירה לו התובעת כי היא חשה מושפלת, היה עליו לנצור את לשונו בקרבתה.
בית המשפט השלום בירושלים הרשיע תושב ירושלים בהטרדה מינית של חיילת באוטובוס (ת"פ 53381-12-11 מ"י נגד שלמה פוקס, פס"ד מיום 6.3.14. זו הרשעה פלילית נדירה של אדם במעשה פלילי של הטרדה מינית מילולית מסוג "התייחסות מבזה ומשפילה", לשון ההגדרה החמישית בהגדרות החוק למניעת ההטרדה המינית.

בית המשפט קבע כי מבחינת היסוד העובדתי, כינויה של החיילת כפרוצה, וגם הדרישה ממנה לעבור חלקו האחורי של האוטובוס, מהווים "התייחסות מבזה או משפילה". הביזוי וההשפלה מתבטאים בכל אחד ממעשיו של הנאשם, הן בכינוי פרוצה והן בהוראה לעבור לאחורי האוטובוס, על אחת כמה וכמה בצירוף שני המעשים. הנה עיקרי פסק הדין:
הנאשם טען בהודעותיו כי המילה פרוצה היא "מילה עדינה לאדם שלא מתנהג בצניעות", אולם משמעותו של כינוי כזה ברורה לכל ואין ספק שהיא מבזה ומשפילה. נפסק בהקשר דומה כי כאשר מדובר בפגיעה בכבוד או בביזוי, המבחן לקיומה נגזר מטיבה של ההתנהגות הפוגענית ואינו מותנה במידת הפגיעה הסובייקטיבית של הנפגע.
גם אילו היה מקום לפרשנות סובייקטיבית של ההתנהגות, היה מקום לבחון אותה מנקודת המבט של המתלוננת על הטרדה מינית, ולא מנקודת מבטו של הנאשם.
ההתייחסות צריכה להיות "מופנית לאדם ביחס למינו או מיניותו". בנושא זה נפסק בפסק הדין התקדימי על הטרדה מינית בעניין זוהר בן אשר, כי:

בדרך כלל ההטרדה המינית נובעת ממשיכה מינית, והיא מכוונת ליצירת קשר בעל אופי מיני. אך לא בהכרח כך. ייתכן כי ההטרדה המינית תהיה רק מכשיר המשמש אדם אחד כדי לפגוע באדם אחר, לא דווקא בשל מניע מינית, אלא בשל מניע אחר, למשל יריבות במקום העבודה.

באשר ליסוד הנפשי של עבירת ההטרדה המינית לא נדרש יסוד נפשי מיוחד.
עצם העובדה שהנאשם דרש מהמתלוננת לעבור לחלקו האחורי של האוטובוס יוצרת אבחנה בין האירוע לבין מקרים אחרים שבהם מושמעות קללות בלבד. זו התנהגות שהיא חלק ממשנה סדורה, אידיאולוגיה המדירה נשים באשר הן מהמרחב הציבורי.
השאלה האם ראוי לכלול אירוע כגון זה תחת ההגדרה של הטרדה מינית. התשובה לשאלה זו אינה מובנת מאליה. מבחינת הנאשם, הוא נושא בכתם ההרשעה בעבירה של הטרדה מינית על אף שאין מדובר בסיטואציה המובהקת של הטרדה מינית כפי שהיא נתפסת בעיני אדם מן השורה אשר אינו מצוי בהגדרות שנקבעו בחוק.
קושי נוסף נובע מהפגיעה העלולה להיגרם במעמדן הייחודי של עבירות מין, באות הקין וביחס המסתייג מצד החברה כלפי מי שהורשעו בעבירות מין. מכל מקום החברה במדינת ישראל נתנה את דעתה באמצעות המחוקק והחוק נחקק כפי שנחקק. מעשיו של הנאשם נכנסים לגדרו של החוק.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסקה כי האמירה הנ"ל מהווה הטרדה מינית מסוג התנהגות מבזה ומשפילה ולכן על המעביד לשלם לעובדת 10,000 שקל פיצוי כספי. העובדת לא הקליטה את השיחה, אלא רשמה את הדברים מיד לאחר שנאמרו.

בית הדין קבע כי תרשומת זו היא עדות וכי התובעת נמצאה אמינה, על אף שמילות התרשומת שצורפה אינן זהות במדויק לאמור בתצהירה. די בכך שרוח הדברים זהה והדברים נרשמו בזמן אמת.

מה שחיזק את גרסת התובעת היו דברי אימו של הנתבע שישבה בקהל בזמן המשפט. במהלך הדיון האמא צעקה לבנה כך: "תגיד לו. הטרדה? זה היא מִתראָה עם פושעים. הם גדלו יחד, אכלו באותם חיתולים, אז אם לוטם היתה יודעת שהוא מטריד מינית תאמין לי שהיא לא היתה עובדת אצלו".