יותר מ-25 שנות ניסיון בדיני עבודה, הטרדה מינית בעבודה, אפליה.

פיצוי כספי מוסכם בעקבות הטרדה מינית

הטרדה מינית דמי שתיקה

בדרך כלל לפני שמגישים תביעה כספית בכל נושא יש פנייה מוקדמת לצד השני. מעלים את הטענות המשפטיות ולאחר תגובת הצד השני מחליטים אם להגיש תביעה. קורה שהפנייה המוקדמת מביאה לתוצאה של פשרה כספית מחוץ לכותלי בית המשפט, במשא ומתן או בגישור. הסכמי פשרה לפני תביעה הם עניין שבשגרה בתביעות של עובדים ומעסיקים בבתי הדין לעבודה. 

הפנייה המוקדמת חשובה לא רק לצורכי פשרה. לפעמים בתשובה יש טענות עובדתיות ומשפטיות שיהיה בהן לשכנע שאולי אין ממש בטענות התובעת והיא תוותר על פנייה לערכאות. או שיתגלה לה במכתב התשובה מידע רלוונטי לתביעה.

מקובל שגם תביעת פיצויים בגין הטרדה מינית מתחילה במכתב

אז כאשר מגיעה מתלוננת עם טענות להטרדה מינית, נגד מקום העבודה או נגד המטריד, או שניהם, השלב הראשון בדרך כלל הוא כתיבת מכתב לצד השני. במכתב אני כותבת את עובדות המקרה, את העילה המשפטית ומהו הסעד הכספי שאותו מתכוונת המתלוננת לתבוע בבית הדין. בשלב הבא מקבלים תשובה שממנה אפשר בדרך כלל ללמוד מהן החוזקות והחולשות בתיק ולהתכונן יותר טוב לתביעה. לפעמים הדיאלוג עם עורכי הדין של הצד השני מוביל למשא ומתן לפשרה, אולי גם גישור. משמעות הפשרה הכספית: כל צד נשאר עם טענותיו והתובע/ת מוותר/ת על תביעה על הטרדה מינית – תמורת פיצוי כספי.

בית הדין מנסה להביא לפשרה בתביעת הטרדה מינית

גם בתי הדין לעבודה שולחים בדרך כלל את הצדדים לגישור אחרי הגשת תביעה על הטרדה מינית. כך שניהול משא ומתן לפשרה לפני הגשת תביעה מוזיל לפעמים עלויות וחוסך התדיינויות ממושכות. כמעט בכל התיקים המתנהלים בבתי הדין על הטרדה מינית בעבודה, בית הדין מנסה להסדיר פשרה כספית בין הצדדים, מעטים יחסית המקרים שבהם התביעה מסתיימת בפסק דין.

כמה כסף מקבלים על הטרדה מינית בפיצוי מוסכם

הפיצוי על הטרדה מינית בהליכי פשרה שונה ממקרה למקרה ונקבע, בין היתר, לפי חומרת ההטרדה המינית, טיב הראיות, מספר השנים שהעובדת עבדה, הפסיקה הרלוונטית במקרים דומים, הנכונות של הצדדים וכמובן, והכי חשוב – הרצון של המתלוננת על הטרדה מינית.

דמי שתיקה הטרדה מינית. למה דמי שתיקה?

הטרדה מינית היא הנושא היחיד שהליך שגרתי כמו פשרה לפני משפט, או אחרי הגשת תביעה על הטרדה מינית, מודבק עליו כתם, כינוי גנאי של הסכם השתקה. הביטוי דמי שתיקה מבטא ביקורת חברתית, שיפוטיות על עצם הפשרה. כאילו יש מתלוננת שרצה למשטרה, ובעל המרות שהוא גם בעל הממון, עומד בדרכה והודף אותה עם סכום נאה שתמורתו היא צריכה ל"לשתוק". סותם לה את הפה. התוצאה? אין משפט, אין פסק דין, אין פרסום, כסף תמורת "שתיקה". וכשבתקשורת מדברים על הסכמי השתקה, הרושם הוא שיש קורבן בסיפור, המתלוננת שכל כך רצתה תלונה אבל קנו את שתיקתה. 

דמי-שתיקה_הטרדה-מינית

אז מהם באמת אותם הסכמי פשרה, "דמי השתקה" בתביעות הטרדה מינית

מאמרי זה נועד לעשות סדר. זה הסכם פשרה, לא הסכם "השתקה". נדיר שהסכמים כספיים בנושא הטרדה מינית יוצאים לתקשורת, כי סודיות הוא תנאי הכרחי. אין שום דופי בהסכמים כאלה, זה הליך מקובל ורצוי בדרך כלל. עובדת שמוטרדת מינית לא חייבת להתלונן במשטרה, היא יכולה לבחור בערוץ הכספי ולהגיש תביעה לפיצויים בבית הדין לעבודה. בביקורת על הסכמי השתקה יש הנחה כאילו חובתה של העובדת שהוטרדה להגיש תלונה או תביעה. למצות את ההליכים המשפטיים עד פסק דין. זהו שלא.

נפגעת הטרדה מינית אינו סטטוס שבאים אליו מבחירה, עובדת שהוטרדה מינית אינה אשת ציבור שצריכה לשקול בהחלטתה צרכים ציבוריים. 

נתחיל עם הביקורת על המתלוננת למה בכלל הלכה לתביעה כספית ולא לתלונה במשטרה: אם האופציה היחידה שתהיה למי שהוטרדה בעבודה היא תלונה במשטרה, כלומר חקירות, עימותים, "בלגאן", לפעמים הד ציבורי, סביר להניח שהעובדת תוותר על זכויותיה ולא תעשה דבר, שזו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.

פשרה כספית על תביעת הטרדה מינית היא הרע במיעוטו: ה"מטריד" משלם בלי להודות, תמורת התחייבות התובעת לסודיות ולאי הגשת תביעה.

בפיצוי מוסכם על הטרדה מינית הרבה יתרונות לתובעת

יש בהסכם כספי הרבה יתרונות לנפגעת:
←נחסכות הוצאות משפטיות, ←אין צורך לעמוד על דוכן העדים לחקירות בבית הדין, ←העובדת לא חוששת מפרסום, ←העובדת מקבלת פיצוי כספי מיידי על הפסדי שכר ונזקים נפשיים,  ←אין צורך להעביר לצד גימל, כלומר לבית המשפט, את ההכרעה אם היתה הטרדה מינית ← ולהיחשף בהוכחת נזק נפשי, ←אפשר להניח יחסית מהר את הנושא מאחור ולהמשיך בחיים.

אז העובדת מקבלת כסף, ואיפה העונש הציבורי למטריד?

נכון שהסודיות בהסכמי פשרה משאירה את הכתם בבית ולציבור אין כביכול "רווח" מהפשרה הפרטית הזאת. גם כשמגישים תביעה אין בדרך כלל רווח לציבור. על תביעות הטרדה מינית שמגישים לבית הדין לעבודה יש דלתיים סגורות וחל צו איסור פרסום על שמות הצדדים. שמו של הנתבע לא יפורסם אלא במקרים חריגים שכשיש עניין ציבורי רב וגם זאת רק לאחר מתן פסד דין סופי.
וכשמגמת בתי הדין לעבודה להביא לפשרה וגישור בין הצדדים, רוב תיקי ההטרדה המינית נשארים חסויים מהציבור, גם שיש בהם שמות שמופיעים יומיום בטורים הכלכליים. אם כך האפשרות לסיים את העניין בהסכם כספי ללא בית משפט היא לעיתים רבות הרע במיעוטו.

מה זה גישור

גישור מוגדר בחוק בתי המשפט כהליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, התובע והנתבע, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו. תפקיד המגשר לסייע לצדדים להגיע להסכמה בדרך של ניהול משא ומתן חופשי, המגשר לא מכריע בסכסוך. בהליך הגישור המגשר יכול להיפגש עם הצדדים כולם, עם כל אחד בנפרד, עם הצדדים עם או בלי עורכי דינם.

פיצוי על הטרדה מינית גישור
מה שחשוב שדברים שנמסרו בהליך גישור לא יכולים לשמש ראיה בבית המשפט. המטרה היא שבגישור הצדדים יוכלו להתבטא באופן חופשי ללא חשש שהדברים ישמשו כנגדם. אם הגישור אינו מסתיים בהצלחה, אסור להשתמש בשום מידע או דברים שנאמרו בו בהמשך ההליך המשפטי. הסודיות חשובה גם במקרה שהגישור מצליח ויש הסדר גישור, בדרך כלל ההסכם סודי. החסיון נועד לעודד את הצדדים לדבר ביניהם בפתיחות ובכנות, באופן שישתפו פעולה ביניהם ועם המגשר בניסיון לפתור את הסכסוך.

היתרונות של הליך גישור בתביעות הטרדה מינית בעבודה 

למה גישור? מה פתאום גישור בהטרדה מינית? איך זה בכלל מתאים? הטרדה מינית זה לא עניין למשטרה? זה תהליך הסכמי, שבו אפשר לבוא לידי ביטוי, לא צריך למסור לשופט את ההכרעה. לבית משפט תמיד אפשר להגיש תביעה על הטרדה מינית, לוחצים אנטר ויש תביעה. או להמשיך בתביעה אם כבר הוגשה. בגישור על הטרדה מינית יש, לעיתים, יותר מזה. 

גישור יכול להיות סוג של חוויה מתקנת, זו הזדמנות לנהל שיח בגובה העיניים ולהגיד ישירות דברים שלא נאמרו בעבר. ←ראיתי לא פעם בהליך של גישור בהטרדה מינית דיאלוג שמביא להתנצלות אמיתית, הכרה. אלו דברים שאי אפשר לקבל בהליך משפטי רגיל של הגשת תביעה.

דרישה לפיצוי כספי על הטרדה מינית – לא סחיטה

במאמר שפורסם ב"הארץ" (25.10.06), שכותרתו "לא כולן שוות 50,000" (הכותרת של עורכי הארץ, המספר 50,000 הוא הסכום של פיצוי ללא הוכחת נזק שהיה פעם לפני תיקון החוק והעלאת סכום הפיצוי ל-120,000), הסברתי שדרישה לפיצוי כספי בגין הטרדה מינית, אינה בהכרח סחיטה.

דרישה לפיצוי על הטרדה מינית זה לא סחיטה

למרות שההליך של משא ומתן לפני משפט מקובל ושכיח, בהטרדה מינית מייחסים, כמעט אוטומטית, כוונת סחיטה לדרישה כספית לגיטימית על הטרדה מינית. וזאת למה? כי מדובר בהטרדה מינית. לשיקולים הענייניים שנתבע שוקל אם להתפשר או לתת לבית המשפט להכריע במחלוקת מתווסף, מטבע הדברים, אלמנט רגשי חזק: הפחד מחשיפה, מפגיעה בשם הטוב, החשש להרס חיי משפחה, הבושה. מי שמקבל לידיו דרישה כספית כזו יכול לטעון שלא היו דברים מעולם ואף להצטייד בראיות לחזק את טענותיו. ייתכן שאם היה מדובר בדרישה רגילה, בעילה אחרת, היה בוחר ללכת לבית המשפט. אבל כשמדובר בהטרדה מינית, מטרידים יסכימו לשלם יותר ממה שהם חושבים לשלם על מנת לסלק מיד את הדרישה הזו משולחנם.

טיבה של פשרה שכל צד מוותר קצת: הנתבע משלם יותר ממה שהוא חושב שהוא צריך לשלם, והתובע מוותר על מלוא דרישותיו הכספיות. בהטרדה מינית זה בדרך כלל לא כך. התובעות יודעות שלמונח הטרדה מינית יש תג מחיר גבוה, תשלום נוסף. כלומר, שהן יכולות לבקש, וקרוב לוודאי שיקבלו, יותר ממה שהן היו מקבלות בבית המשפט. כי מי רוצה להיתבע בהטרדה מינית?

וצריך לזכור, לא כל ההטרדות חמורות באותה מידה ולא כולן "שוות" 50,000 ₪. האם נשיקה חד פעמית או התייחסות מילולית כמוה כפיטורים בגלל סירוב לקיים יחסי מין, או מעשים מגונים או הוראה לעובדת שתפקידה, כמזכירה, הוא גם לשכב עם הבוס? כאשר בית המשפט קובע את סכום הפיצוי, הוא לוקח בחשבון, בין היתר, את חומרת ההטרדה, תדירותה, מעמד הצדדים ואת עניין ההסכמה. 

לפעמים אפשר לחשוב על אפשרות לתחום משא ומתן בנושא רגיש כמו הטרדה מינית למסגרת עניינית, עד כמה שהדבר ניתן. במקרים מסוימים נכון יהיה להחליט בתחילת משא ומתן הכספי עם המטריד או עם מקום העבודה, כי העובדת מסכימה מראש לאיסור פרסום שמותיהם של כל הצדדים, במטרה לנקות את השולחן מהשפעות לא ענייניות. במצב כזה המילה סחיטה תהיה הרבה פחות רלוונטית.