יותר מ-25 שנות ניסיון בדיני עבודה, הטרדה מינית בעבודה, אפליה.

תגובת מנכ"ל שזילזל בתלונה על הטרדה מינית הוכרה כתאונת עבודה

Asset 8

שיחה עם המנכ"ל שגיחך על תלונה להטרדה מינית הוכרה כתאונת עבודה

התובעת השתתפה בחתונה של אחד מעובדי החברה, ונפגעה מאחד העובדים שניסה לגעת בה בצורה מינית ובלתי הולמת ורדף אחריה לחנייה חשוכה. היא פנתה לאחראית הטרדות מיניות בחברה ובעקבות הבירור החברה מצידה ניסתה לייצר הפרדה בין התובעת לבין המטריד אך הפתרון היה חלקי ולא מספק. התובעת המשיכה לעבוד במסירות כפי שהייתה רגילה, הובילה פרויקט מחקר מרכזי וקיבלה הערכות רבות.

לאחר כמה חודשים חלו שינויים ביחס להתנהלות החברה אל מול המטריד ובמקביל הבינה התובעת מחבריה שבאים אליהם בטענות לגבי התנהלותם מול המטריד. התובעת החליטה, בלית ברירה, ומתוך רצון למצוא פתרון לנושא, לגשת למנכ"ל החברה. בפגישה אמר לה המנכ"ל מילות הערכה וסופרלטיבים, ובישר לה שקיבלה בונוס כספי נכבד על עבודתה. התובעת הודתה למנכ"ל אך ציינה שנושא המטריד עדיין לא נפתר מבחינתה, ולשם כך קבעו פגישה נוספת.

בשיחתם לאחר כמה ימים התובעת סיפרה לראשונה באופן אישי למנכ"ל על פרטי האירוע, על תחושותיה בחודשים האחרונים ורצתה להבין את היחס אל חבריה שתמכו בה. המנכ"ל השיב לתובעת כי החברה כלל לא הייתה צריכה לטפל במקרה, מכיוון שהאירוע התרחש מחוץ לשטח החברה, והוסיף כי למרות זאת החליטו שכן לטפל. עוד הוסיף המנכ"ל כי הטילו על העובד סנקציות קשות ואף קראו לו לשימוע לפני פיטורים אך לבסוף החליטו שלא לפטר אותו.

 

באותה שיחה, התובעת הרגישה שהמנכ"ל הפגין זלזול בוטה כאשר זלזל באי הנוחות ממנה היא סובלת, וגיחך כלפי רצונה כי הדברים כלל לא היו מתרחשים. התובעת זוכרת את ההבעות בפניו ובגופו כשענה לה מה היה מציע כ"חבר". השיחה גרמה לתובעת לתחושה שהמנכ"ל רואה אותה ואת חבריה כאויבים של החברה.

התובעת טוענת כי שיחתה עם המנכ"ל, אשר לאחריה חשה מתח נפשי יוצא דופן, הינה בבחינת אירוע תאונתי חריג תוך כדי ועקב עבודתה. התובעת מציינת כי דלתו של המנכ"ל תמיד הייתה פתוחה בפניה אולם ברגע שהציבה בפניו דילמה וקושי אישי נתקלה בתגובה קרירה מבטלת ומקטינה. ההבנה שאין לתובעת מענה ואין לה משענת ואין לה על מי לסמוך היכתה בה כרעם ביום בהיר.

בעקבות האירוע התאונתי, מצבה הנפשי של התובעת החמיר, היא החלה לחוש תחושות של בלבול, דיכאון, חוסר יציבות, ניתוק, בושה והשפלה.

התובעת התפטרה מעבודתה ולאחר ההתפטרות החלה טיפול נפשי אצל פסיכולוגית ופסיכיאטרית, אשר טיפלה בתובעת בעקבות האירוע, וציינה כי התובעת נוטלת תרופות אנטי דיכאוניות בשל המשבר שחוותה בעבודה.

אין מחלוקת בדבר קיומו של אירוע השיחה הנ"ל.

התובעת מציינת במפורש שהיא לא קיבלה תמיכה מהמנכ"ל, מי שראתה בנוסף כחבר, ומציינת במפורש "אני קיבלתי את זה מאוד מאוד קשה" וכן העידה "שבר בכל איך שראיתי תפיסת העולם". מדובר באירוע מוגדר במקום ובזמן, אירוע שיש לו חריגות אובייקטיבית שלא במהלך העניינים הרגיל של מקום העבודה (הרי לא בכל יום מתקיימת שיחה עם המנכ"ל לגבי אירוע אישי של הטרדה מינית).

בתצהירה כתבה התובעת:

אחרי אותה שיחה יצאתי מחדר והרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי, הרגליים חלשות, הרגשתי צפצופים באוזניים, ראיתי נקודות שחורות ולא הייתי מסוגלת לדבר. ניסיתי לצעוד למטבח לקחת לעצמי קצת מים אבל הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד על הרגליים ואז כמו קרסתי על הכיסא, כאשר הידיים שלי נשענו על השולחן והחזקתי את הראש.

אני מחשיבה את עצמי אישה צעירה, פעילה בכל מישורי החיים שתפקדה על הצד הטוב ביותר, מקצועית ומוערכת ביותר בתחום עיסוקה, ללא כל רקע נפשי ורפואי כלל; העבודה והקריירה תמיד היו מקור לכוח ולגאווה אצלי והיו בראש מעייני. תמיד היה חשוב לי לתרום ולעשות את עבודתי על הצד הטוב ביותר ובכל מקום הייתי מוערכת כאדם ואשת מקצוע ותרומתי לכל חברה שעבדתי בה הייתה משמעותית. בשיחה זו נוצר אצלי משבר גדול בתחום זה שהיה חלק גדול ממי שאני.

השיחה עם המנכ"ל , בה הבנתי עד כמה שימשתי ככלי בידי החברה, גרמו לי לקושי נפשי רב, קריסה ומשבר אמון – נוכח העובדה כי מדובר במקום שבו כפי שהייתי רגילה תמיד ואף השקעתי את כל כולי, ייצרתי תוצרים טכנולוגיים משמעותיים ואף ראיתי את עצמי כשותפה לתהליכים, אך הופקרתי.

המחשבה שלי כל הזמן הייתה שהוא נמצא שם, שומר עליי, הוא הביא אותי, הוא יודע כמה אני משמעותית. שהיה לי ברור שכאילו ברגע שאני באמת לא רגילה לבקש עזרה אבל, שברגע שאני אפנה אליו לתמיכה קודם כל, הוא יביע אמפתיה, הוא יבין מה עובר עליי והוא יחשוב, ידאג נגיד שהוא לא יהיה בסביבת עבודה שלי הוא יפתור את זה.

הדברים מדברים בעד עצמם.

 

התובעת הרימה באופן חד משמעי את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התקיים אירוע חריג בעבודה שלא היה במהלך העניינים הרגיל של מקום עבודתה.

בית הדין דחה את טענת המוסד לביטוח לאומי כי לא ניתן להגדיר את האירוע המתואר על ידי התובעת כאירוע במקום העבודה, שכן לא מדובר על אירוע ההטרדה מחוץ לחברה, שלאחריו המשיכה התובעת לעבוד כרגיל ולהיות יעילה בעבודתה.

לאור המסקנה כי התובעת חוותה אירוע חריג בעבודתה, יש מקום למנות מומחה רפואי בתחום הנפשי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין הליקוי הנפשי בו לקתה.

מהי תאונת עבודה

תאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי היא: תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו של עובד ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". לפי הפסיקה, על התובע להוכיח שאירע בעבודתו אירוע חריג אשר יכול והביא לפגיעתו.

על מנת שתוכר פגיעה נפשית כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי, על המבוטח להוכיח תחילה כי: אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודה "הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום".

זה אירוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, שנגרם לו בגלל האירוע.

קשר סיבתי בין האירוע ודחק נפשי יותר מ-50% סבירות.

מהו "אירוע האובייקטיבי המוגדר בזמן ובמקום"?

די בהוכחת אירוע מיוחד היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה, אין נדרשת הוכחתו של אירוע חריג.

אשר לאופן ההערכה הראשוני של סיווג האירוע כ"אירוע מיוחד", וזאת טרם מינויו של מומחה רפואי, נקבע ההכרח שאותו אירוע יהיה מוגדר במקום ובזמן, ועל פני הדברים ניתן להעריך שהטביע את חותמו על נתובע וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל לו. אותו דחק נפשי בלתי רגיל צריך קודם להיקבע סובייקטיבית לגבי התובע עצמו, דהיינו יש לבחון כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע ישפיע עליו בעבודה.

תנאים לסיווג האירוע כאירוע מיוחד

 סיווג האירוע כ "אירוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: 

האחד בעל אופי אובייקטיבי

המחייב קיומה של חריגה, ולו במידה מסוימת, משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה.

השני בעל אופי סובייקטיבי

המחייב קיומה של השפעה נפשית מסוימת אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי.

בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג האירוע כ"אירוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: 

היקף מוערך של התנאי האובייקטיבי, מידת ריחוק האירוע משגרת העבודה. לפי ניסיון החיים, מהי ההשפעה הנפשית האפשרית על מבוטח סביר בנסיבות דומות.

וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי, אם ניתן ללמוד עליו מהראיות בקשר לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאירוע ולעוצמתה של תגובתו.

אותו דחק נפשי בלתי רגיל צריך להיקבע קודם כל סובייקטיבית לגבי התובע עצמו. זאת, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, ונוכח ההכרה בכך שיכול ובמקרים מסויימים יתעורר קושי להעריך, ללא סיוע של מומחה רפואי, האם האירוע המדובר עלול לגרום, על פני הדברים, לדחק נפשי בכלל (התנאי האובייקטיבי) ו/או האם הוא עשוי היה לגרום לדחק נפשי אצל המבוטח הספציפי (התנאי הסובייקטיבי) או כיצד יש לשקלל בין השניים  – הרי שיש ללכת בנתיב שהותווה זה מכבר: במקום בו מקנן ספק או קושי באשר לסיווג האירוע. נתיב המוביל למינוי מומחה רפואי, חלף הדחיה של התביעה על סיפה, בנסיבות של ספק בדבר "חריגות" או "ייחוד" האירוע .

אין להקשות את מבחן האירוע החריג

הפסיקה קבעה במקרה אחר כי המבחן המשפטי של האירוע החריג, שאם התרחש מצביע לכאורה על קיומו של קשר סיבתי בינו לבין האוטם, חייב להיות מתואם עם המבחן הרפואי לפיו הוא נקבע; ולפיכך, מן הבחינה המשפטית, אין לקבוע את מבחן האירוע החריג באופן המצמצמו מעבר למה שהמומחה היועץ הרפואי היה רואה כאירוע חריג.

אם ייאמר אחרת, כלומר אם יקשה בית-הדין את מבחן האירוע החריג מעבר לדרישת המומחה הרפואי לעניין זה, ייווצר מצב אבסורדי לפיו יידחו תביעות על-ידי בית-הדין על הסף מהסיבה הרפואית בשל היעדר אירוע חריג, כלומר בשל היעדר קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאוטם, שעה שעל-פי חוות-דעתו המקצועית של המומחה היועץ הרפואי, אפשר שהיה נקבע לגבי אותו אירוע הקשר הסיבתי בינו לבין אוטם שריר הלב.

לגבי יישום האמור במקרה שלפנינו, ייאמר כי על הנפגע חובת הוכחת האירוע בעבודה, פירוט נסיבותיו והרקע לו. הערכת חריגותו של אותו אירוע מסורה לבית-הדין וגם במקרה של ספק באם מדובר באירוע חריג אם לאו יש להעביר התיק למומחה.