בית הדין האזורי לעבודה קבע פיצוי חריג, חסר תקדים, לעובדת בחברת הסעות שנוצלה מינית על ידי המנהל. בית הדין הארצי הפך את קביעותיו של פסק הדין וקבע כי מדובר ברומן בהסכמה לכל דבר ועניין, לא ניצול יחסי מרות.
בית הדין קבע כי לא התקיימו יחסי מרות בין המערער למשיבה, וגם אם היו קיימים יחסי מרות, אין מדובר בהטרדה מינית, כי היו יחסים בהסכמה בין הצדדים, שהתקיימו מחוץ לסביבת העבודה.
למה אין מדובר ביחסי מרות
שלושה סוגי מרות: מרות ישירה, מרות עקיפה, מכוח השפעה. פסק הדין הסביר כי ״מרות" היא שליטה של הממונה על מי שכפוף לו, הכולל גם השפעה וסמכות עקיפה, לאו דווקא יחסים של מעסיק או ממונה ישיר. קביעת קיומם של יחסי מרות מחייבת בדיקה באמות מידה אובייקטיביות, ולא מסיקה ההתרשמות הסובייקטיבית של הנפגע.
במקרה זה המערער לא שימש כאחראי או כממונה על המשיבה:
הוא לא יכול היה לקבוע למשיבה את סידור העבודה ומתכונת נסיעותיה, או להשפיע באופן ישיר או עקיף אחר על עבודתה, תנאי עבודתה או הכרוך בעבודתה.
אם אין יחסי מרות לא קמה חזקת ניצול המרות.
לא ניתן להתעלם מקיומו של פער היררכי מסוים בין המערער למשיבה, גם אם אינו מגיע לכדי ״יחסי מרות״, שנובע מפערי גיל, ותק כמו גם מהיכרותו של המערער עם המערכת ובעלי התפקידים בה. מצב ביניים זה מצדיק בחינה זהירה וקפדנית יותר של הסכמת המשיבה להיכנס לקשר עם המערער ולהתמיד בו, ורף ראייתי גבוה יותר על מנת להשתכנע כי מדובר במערכת יחסים הדדית מתוך רצון חופשי ומלא. בחינה זו מעלה כי לא הוכח שהמערער הטריד מינית את המשיבה, וכי בזמן אמת מדובר היה במערכת יחסים שהתקיימה מתוך רצון ובחירה שכללה את כל תחומי החיים ולא הצטמצמה רק למקום העבודה וגם לא ליחסי מין בלבד, שמשפחת המשיבה לחצה עליה לסיימו, ואך בדיעבד נצבעה על ידי המשיבה בצבעים אחרים, ולא היא.
[icon name="icon-10" prefix="fak"]כאשר מדובר במערכת יחסים מוסכמת שנובעת מרצון אמיתי והדדי של הצדדים, הרי שמידית מופרכת טענה לניצול יחסי מרות. ייתכן כי המשיבה בדיעבד מתחרטת על מערכת היחסים האמורה. עם זאת, לא נובע מכך כי המערער ביצע הטרדה מינית, ובפועל שני הצדדים ניזוקו כתוצאה ממערכת היחסים. לכן, אין מדובר במערכת יחסים האסורה לפי החוק. לאור כל האמור, אין זה מקרה של הטרדה מינית. ההחלטה ופסק הדין מבוטלים, לרבות שיעור הפיצוי וההוצאות שנפסקו לחובת המערער.