אפליה על רקע גיל

היגשתי בשם הגב' ניקר בקשה לצו מניעה נגד פיטוריה מהעבודה ובית הדין האזורי לעבודה החליט להחזיר אותה לעבודה.  הגב' ניקר לא שבעה נחת מעבודתה לאחר מתן הצו והגישה תביעה כספית לבית הדין.

התובעת טענה כי פיטוריה בנסיבות אלה גרמו לה לעלבון ולעוגמת נפש, ונחשבים אפליה פסולה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

בפסק הדין נכתב כי המעביד, מצדו, הכחיש את טענותיה של התובעת וטען כי פיטוריה נבעו מטעמים ענייניים של תפקוד לקוי בעבודתה. יחד עם זאת, הוא התקשה להסביר את תוכן המודעה המגלה העדפה פסולה מחמת גיל. לדבריו מדובר היה בטעות ניהולית שבוצעה בתום לב, והוא הביע נכונות לשאת באחריות לתוצאותיה ולהחזיר את התובעת לעבודתה. לפיכך, הסכימו הצדדים לבטל את הפיטורים ולהמשיך את יחסי העבודה ביניהם למשך שנה תמימה, עד למועד שבו תפרוש התובעת מעבודתה לפי הסכמתה ורצונה.

התובעת חזרה בפועל לעבודתה כאשר היא מרגישה שהפרשה מאחוריה, אולם תוך ימים ספורים חזרה אל בית הדין בטענה כי המשך יחסי העבודה בין הצדדים בלתי אפשרי. לדברי התובעת, מנכ"ל הארגון הרע את תנאיה, הורה לה לשבת בחדר צדדי ונישל אותה מתפקידיה וסמכויותיה הקודמים כמזכירה בכירה, בעוד שהמזכירה החדשה שהתקבלה לעבודה, שהיא צעירה ממנה בעשרות שנים, ירשה במהירות את תפקידה וסמכויותיה של התובעת, באופן שהותיר אותה מושפלת. המעביד הכחיש את טענות התובעת מכל וכל. הוא הודה אמנם כי המזכירה החדשה לא פוטרה בעקבות החזרת התובעת לתפקידה, אולם לדבריו הדבר לא פגע במעמדה של התובעת.